״רציתי ליצור את העיצוב מתוך מחקר; להגיע לעומקים של הבנת הצורה, החומר, המשמעות, ואז לצוף וליצור דברים. חיפשתי, דרך בחינת העבר, לבדוק אפשרות לחזור על המסורת היום מחדש; מחזור והשמשה מחדש של פרטי טקסטיל הם דבר חדש יחסית בעולם המערבי אך היו נפוצים מאד בקהילות יהודיות בעבר במיוחד בחפצי יודאיקה, עוד בתקופה שקדמה למהפכה התעשייתית.

את הפרויקט ״שמחות קטנות" New – daika)) יצרתי, כפרויקט מאסטר בלימודי התואר השני בשנקר. יצירת הפרויקט נעשתה כתהליך התמודדות עם אבדן רגשי אותו חוויתי עם מות אבי והחלטתי לנתבו למטרת הנצחת אבי דרך יצירת תשמישי קדושה מבגדיו שנותרו.

הרעיון העומד מאחורי הפרוייקט קשור למסורות עתיקות של ייצור תשמישי קדושה בקהילות היהודיות ,עת תרמו האנשים פריטי מלבוש משלהם ליצירת חפצי טקסטיל וקדושה כתרומה לבית הכנסת. עם השנים הלך מנהג זה ונעלם ועם המיכון התעשייתי נעלם כתב היד האנושיות והרגישות ומרבית החפצים היום נעשים ביד זרה ללא כל רגישות למשפחה התורמת
בפעולה זו ביקשתי להחזיר את עבודות האומנות הקדומות לעשיה יומיומית עיצובית המשלבת עבודות עיצוב טקסטיל וקדושת תשמישי הקודש ובכך להחזיר את החום והאנושיות לפריטים שיצרתי.

במהלך עיצובי התואם את רוח המיחזור ואת עבודת בתי האופנה הגדולים בחו"ל פרקתי את חולצות אבי לחלקים ברמת הצורה: חפץ, שינה, צוארון, דש, עניבה, מתוך הבנה שהטקסטיל נבנה מיחידת ריפיט ויצרתי צורות חדשות בעזרת אותן יחידות צורניות.

בפריטי היודאיקה שיצרתי קורא תיגר על מוצרי יודאיקה עכשווית אשר חפים מכל אלמנט רגשי יהודי, ורואה שליחות והכוונת הדור בתרומת תשמישי קדושה שמקורם במהלך עיצובי ורגשי מתוך מחקר וזהות דתית אישית ,ולהחזיר לפרטי הקודש את החום והמסורת היהודית שהיתה טמונה בהם.

פרויקט זה הוא המשכו של פרוייקט הגמר בלימודי התואר הראשון ״עורות גנוזים״ שעסק גם הוא בתהליכים של הטמעת חומרים פסולים ביהדות והפיכתם לתשמישי קדושה.

בעצם השימוש בחומרים ממוחזרים אני משלב בעבודותיי בין קודש לחול, עיסור ועבודה בחומרים מנוגדים המשקף גם את עבודתי בסטודיו שלי לשמלות כלה; פער בין הגס והעדין, הזול והיקר,בין ישן לחדש, קיטש ועכשווי, בין התעשייתי לעבודת היד. עבודת ה ״ New – daika״ ממשיכה לרתק אותי, להתחדש ולהתפתח במרחבים נוספים מעבר לפרויקט ההנצחה האישי וליצור גם לאנשים נוספים פריטים ייחודיים כהנצחת יקירם.“

This months aperitif is Max Skakovsky. Come join us this friday at the Hansen House for another creative morning!

“As a modern calligraphy artist, the source of my inspiration is my personal approach to the subject. Personally, I believe that death is an inseparable part of life and it also always signifies a new beginning. In the case of a person’s death, this is the beginning of reality without his presence, but the question is what did he leave behind and how will tomorrow look? Better or worse? It is important to understand that everything revolves around our egoistic instinct, it is not that a person has passed away, that a person is taken from ‘our’ world. We can’t internalize the fact that there are things that are not in our control, and that is why we feel sorrow and pain. Death is something that we only think about when it is in our surroundings, but if it isn’t, death loses the sentimental value that normative society instructs us to internalize and feel. So that in fact death is natural and normal as long as it is in our surroundings.”

“כאומן קליגרפיה מודרנית מקור ההשראה הוא הגישה האישית שלי לנושא .אישית אני מאמין ש״מוות״ הוא חלק בלתי נפרד מהחיים וכמו כן הוא גם תמיד מעיד על התחלה חדשה, במקרה של מוות של אדם, זו התחלה של מציאות ללא הנוכחות שלו אך השאלה מה הוא השאיר אחריו ואיך יראה המחר, טוב יותר או רע יותר? חשוב להבין שהכול סובב את יצר האגו שלנו , זה לא זה שאדם הלך לעולמו, זהאדם נלקח מהעולם ״שלנו״ ,אנחנו לא מסוגלים להפנים את העובדה שיש דברים שהם לא בשליטתינו, ובגלל זה אנו מרגשים צער וכאב ,אבל כן הכול חוזר לנקודה של האגו. מוות הוא דבר שהופך לחשוב רק במידה שהוא נמצא בסביבתינו, אך במידה והוא לא, מוות מאבד את הערך הסנטימנטלי שחברה הנורמטיבית מנחה אותנו להפנים ולהרגיש. כך שלמעשה מוות הוא טיבעי ונורמלי כל עוד שהוא לא בסביבתינו.”

קבל כרטיס חינם שלך לפני שהם נגמרים!

https://creativemornings.com/talks/death-with-bryan-steiner

Get your FREE tickets before they run out! Space is limited.

Join us this friday morning at the Hansen House for this month’s dynamic speaker Bryan Steiner who will be discussing this month’s theme: Death

“I am currently working on a fundraising project for The Parents Circle – Families Forum. This is a group of individuals – Israelis and Palestinians – who have lost a nuclear family member in our local conflict. They may be the strongest and most courageous people I’ve ever met. As they move through the pain of this loss – a pain that never goes away – they use it as a cry to others, saying, “You do not want to go through this and we don’t want you to either.” And, of course, there’s only one way to stop this from happening to others and that is to stop fighting each other.

So many of us, when faced with negativity, want to turn it on others. When we’re angry, we anger our spouse, when we’re in a bad mood we don’t play with our children. We want everybody to feel the way we feel, it’s only natural. It can even be seen as a form of sharing. After all, we’re simply sharing our current situation with others around us and, in many cases, it’s very subconscious. In a situation that you’ve lost a loved one to somebody considered “other” from you, can you imagine the feelings of revenge that would go through you? How can it not? And, yet, these individuals were able to take a step away from that and meet people from the “other side” that also lost loved ones. And what they learned is that the pain is stronger than the conflict. That the pain of loss is the same no matter where you’re from. And that the conflict is not worth the pain.

There are too many groups in the world that want us all to feel their pain. And the world is full of stories of the oppressed becoming the oppressor. This is a rare group that asks all of us to not ever feel their pain. There’s a famous quote I once came across, “In life you learn from experience. Preferably other peoples’.” Here is a group that is constantly asking us to learn from their experience.

I am inspired by this group every day. In the smallest moments they help me remember not to share my negativity. If I’m feeling down, it does not mean you need to feel down with me. In bigger moments they remind me that revenge, even in the smallest things, is never a solution. A lesson we can always remember on the highways of Israel. And in the inspirational moments they remind me that we’re all the same. Our pain and ecstasy are the same. We walk hand-in-hand through happiness and sadness until we leave it all behind. And it’s our choice what we pass on to future generations.”

“בתקופה זו אני עובד על פרויקט גיוס תרומות עבור ׳פורום משפחות שכולות׳. זו קבוצה של יחידים, ישראלים ופלסטינים, אשר איבדו בן משפחה קרוב במהלך הסכסוך. אלה אולי האנשים הכי חזקים ואמיצים שאי פעם פגשתי. תוך כדי שהם חיים עם כאב האובדן, כאב שלעולם לא נעלם, הם מגייסים אותו כקריאה לאחרים ואומרים - ״אתם אינכם רוצים לחוות כאב שכזה ואנחנו גם כן לא רוצים שתחוו אותו״. וכמובן ישנה רק דרך אחת להמנע מכך שכאב ואובדן כזה יקרה לאנשים נוספים וזה על ידי הפסקת הלחימה.

כה רבים מאתנו, כאשר אנחנו מתמודדים עם שליליות, אנו ישר רוצים להפנות אותה כלפי האחר. כשאנחנו כועסים, אנחנו כועסים על בן הזוג שלנו, כאשר אנחנו במצב רוח רע אנחנו לא משחקים עם הילדים שלנו. אחנו רוצים שכולם ירגישו כפי שאנחנו מרגישים, זה אך טבעי. אפשר לראות זאת כסוג של שיתוף. אחרי הכל, אנחנו פשוט משתפים את התחושות שלנו עם מי שמסביבנו, במקרים רבים זה פועל ברמה הלא מודעת. במצב שבו אבדת אדם אהוב בגלל מישהו הנחשב ״אוייב״, תוכל לדמיין את תחושות הנקמה המבעבעות בתוכך? כיצד לא? ועדיין, אנשים אלו מסוגלים היו לקחת צעד אחד נוסף ולפגוש אנשים מ״הצד השני״ אשר גם כן איבדו אדם אהוב. מה שהם למדו הוא שהכאב חזק יותר מהקונפליקט. שכאב האובדן הוא זהה, לא משנה מאיזה צד אתה. ושהקונפליקט לא שווה את הכאב.

ישנם יותר מדי קבוצות בעולם אשר רוצות שכולנו נחוש את הכאב שלהן. העולם מלא בסיפורים על מדוכאים שהפכו למדכאים. ‘פורום המשפחות השכולות’ היא קבוצה נדירה ביותר אשר מבקשת מכולנו שלעולם לא נחוש את כאבם. ישנו ציטוט מפורסם שאומר ״בחיים אתה לומד מהניסיון, עדיף מניסיונים של אחרים״. זוהי קבוצה של אנשים אשר מבקשים מאתנו ללמוד מהנסיון שלהם.

אני מקבל השראה מקבוצה זו בכל יום. ברגעים הקטנים הם עוזרים לי לזכור לא לחלוק את השליליות שלי. אם אני מדוכא זה לא אומר שכולם צריכים להיות מדוכאים יחד אתי. ברגעים אחרים הם מזכירים לי שנקמה, אפילו בדברים הקטנים, היא לעולם אינה הפתרון, זהו שיעור שכדאי לכולנו לזכור בכבישי ישראל.

וברגעים מעוררי השראה הם מזכירים לי שכולנו דומים. הכאב והעונג שלנו דומים. אנו צועדים יד ביד בדרך העוברת בין עצב ושמחה, עד שיום אחד אנחנו משאירים את הכל מאחור. וזו הבחירה שלנו מה אנו מותירים לדורות הבאים.”

קבל כרטיס חינם שלך לפני שהם נגמרים!

Join us this morning at the Hansen House for a creative morning like only Jerusalem can do. This month’s aperitif is Ronen Izhaki, Founder of the Between Heaven and Earth Performance Theatre, who speaks below about Jerusalem and it’s creativity as a city.

“ההזמנה של ירושלים היא לפיוז'ן אינסופי בעולם היצירה העכשווית.במסגרת מרכז בין שמיים לארץ שאותו אני מנהל אני זוכה ללוות יוצרים ויוצרות שמבינים את פוטנציאל היצירה שקשור ברב-תרבותיות הירושלמית ולמנף אותו להפקות מקור, תרתי משמע, מביאות שפה אמנותית חדשה לעולם התרבות, כזו שרלוונטית גם לשיח החברתי השואף לשיח בין השונים והאחרים של התרבות ישראלית.”

-

“What makes Jerusalem so attractive is that it is a reflection of and reflected by its contemporary creative world. In the framework of the “Bein Shamayim L’aretz” Center, of which I manage, I am fortunate to collaborate with artists who understand the creative potential of a multicultural Jerusalem and leverage it in original productions, introducing new artistic language to the cultural world, specifically relating to aspirational cultural discourse and a dialogue of appreciation for the diversity in Israeli culture.”

This month’s CreativeMornings JLM speaker is Ayelet Batist.

On the topic of “Compassion”, Ayelet will speak about design as a vocation, not just a Design Thinking tool. Sharing a personal journey that started with meeting the “guru of compassion” in India and continued to some unexpected understandings about the meaning of design, she hopes to explain how being exposed to both eastern philosophy and some modern research has influenced her design philosophy and career decisions.

The talk will be more personal, and more about “meta-design” than about design approaches or case studies.

Ayelet is a creative leader, UX consultant and mentor. Combining her expertise in crafting digital products, from branding and strategic product design to coding and UX & UI design, Ayelet founded and managed the creative team at Lightricks where they went on to design award winning mobile apps. She is the founder of an events series that encourages designers and developers to assist NGOs with achieving amplified digital presence. Ayelet is passionate about design, human cognition, and digital experiences, and is on the constant lookout for practices that combine all three. Recently Ayelet took on the product lead at GlucoMe.


Find your tickets here: https://creativemornings.com/…/compassion-with-ayelet-batist

הדבר היצירתי ביותר לדעתי בירושלים זה ההון האנושי שלה. יש בירושלים מגוון אנושי אינסופי, אנשים מלאי יצירתיות שנפגשים עם מציאות מאתגרת שמעודדת המצאה, חשיבה חדישה יחד עם רגישות והקשבה . כמהגרת ומתוך הבנה שירושלים עיר שכל הזמן מזמינה אליה מבקרים תיירים מהגרים מאגר היצירתיות ממשיך ללא הפסקה.

קחו לכם כרטיס (חינם!) לאירוע קריאייטיב מורנינגס בנושא compassion ביום שישי הקרוב בבית הנסן!
https://creativemornings.com/…/compassion-with-ayelet-batist

-

The most creative thing in Jerusalem in my opinion is the richness and variety of the culture. There is an infinite human diversity in Jerusalem, people full of creativity who meet a challenging reality that encourages innovation, new thinking, along with sensitivity and listening. As an immigrant, and with the understanding that Jerusalem is a city that constantly invites visitors to immigrant tourists, the creativity pool continues unceasingly.

Get your FREE tickets to this CreativeMornings event this Friday at the Hansen House on COMPASSION: https://creativemornings.com/…/compassion-with-ayelet-batist

אתגר שהתמודדתי אתו לאחרונה העובדה שאנומה המטפלת שלי נסעה לסרי לנקה והשאירה” אוותי עם מחליף שאמנם הוא מטפל מצוין אך אינו יודע אנגלית או עברית, הפתרון היצירתי שמצאתי לבעיה הוא פשוט  ללמוד מתוך השפה שלו את המילים הרלוונטיות לתקשורת בינינו, .”מוקדם לדעת אם הניסוי הצליח

אני עובד במקביל על כל מיני פרויקטים מהפרויקטים שאני מעצב בסטארטאפ שאני חלק ממנו ופרויקטים במישור היותר חברתי, דרך הדברים שאני יוצר ברוח חדשה ועד היצירה הפרטית והאישית שלי עיצוב כאומנות במרחב החרדי תרבותי עכשוי- בכל אלו אני חושב שמקור האשראה שלי הם דווקא המשתמשים הפשוטים, האנשים שלא בטוחים איך להסתכל על אומנות או עיצוב, משתמשי קצה שלא ברור להם איך להשתמש בטכנולוגיה ועד מעצבים שמאוד מפחדים לעצב לדיגיטל, בעיני הם האשראה כמעט לכל הדברים שאני עושה ואני באמת מאמין שרוב בעיות העיצוב נפתרות כשחושבים על אותם משתמשים


הכירו את יעל אילן, הצלמת שלנו בצוות של CreativeMorning JLM. בכל חודש, יעל דואגת לנו לתמונות מדהימות בזכות הטאצ’ הייחודי ועין הקסם שלה. היא הופכת חיוכים לזיכרונות ורגעים לתוך אגדות. תודה יעל, את מהממת ואנחנו מתים עלייך!(English below)מהו כלי היצירה המועדף עליך לעבוד איתו ומדוע?אז. הכלי המועדף עלי הוא המצלמה. ומבחינתי כל מצלמה יכולה לעשות את העבודה. אני אוהבת לצלם בגלל כל כך הרבה סיבות. אני אוהבת להיות בעמדת המתבונן. אני אוהבת לספר לאנשים את הסיפור שלהם. ואני ממש זקוקה לעין הנוספת הזאת כדי להשאר מחוברת למציאות . הנרי קרטייה ברסון אמר, בתרגום חופשי, שצילום זה להציב את הראש הלב והעין באותו המישור, המורה ליוגה שלי הייתה קוראת לזה alignment צילום דורש ממני להיות בפוקוס ולמצוא איזוןמה נותן לך השראה יצירתית?אנשים, אהבה, החיים, אור, צבע, הכל נותן לי השראה (כל עוד אני במצברוח הנכון…)מי הם הקריאייטיב הירושלמי האהוב עליך?יש המון אנשים יצירתיים ומעניינים בירושלים. את שלי ואסי מסטודיו נטונינה אני אוהבת במיוחד. אנטונינה זה סטודיו להדפסות אומנות. והם מדפיסים את ההדפסות הכי מקצועיות ויפות בירושלים. שלי ואסי הם שני אנשים מאוד מוכשרים ואנרגטיים, שהתחילו את דרכם מעסק קטן וביתי להדפסות אומנותיות, עכשיו יש להם סטודיו ענק ומקסים בתלפיות. -What is your preferred creative tool to work with and why?My preferred creative tool is obviously the camera, any kind of camera is good for me. I love to photograph for so many reasons; I love being the observer. I love telling people stories about themselves and I really need this extra eye to stay attached to reality. Henri Cartier-Bresson once said that “Photography is to place head, heart, and eye along the same line of sight,“ or as my yoga teacher would call it ‘alignment’. Photography requires you to be in focus, and to find balance.What gives you creative inspiration?People, love, life, light, color, everything gives me inspiration. [As long as I’m in the mood :) ]Who are your favorite Jerusalem creatives?I love Studio Antonina. Antonina is a studio for fine art prints and they make the most professional photographic prints in Jerusalem. Shelly and Asi are two very talented people that started from scratch and now have a beautiful open studio and gallery in Talpyiot. Jerusalem needs more people like them.

“מכיוון שאין בירושלים באמת "סצינה”, ועיקר התשתית המקצועית של תחום התרקשורת החזותית לא נוכחת בעיר, זה מאפשר לי לפעול בחופשיות. להמציא ולפתח עבודות ופרויקטים ללא הפרעה של מה “נכון” ומה טרנדי למשל. מכיוון שהעיר לא משופעת בעיצוב עכשווי ונכון לדעתי, זה מצריך ממני גם לתפקד כאיש חינוך לתחום, כדי לפתח אותו ולהפיץ אותו. בנוסף, ההשפעות החזותיות וההשראה מגיעות פחות ופחות מהתחום, ויותר מהמרחב האורבני ומהאנשים בירושלים. כעיר סופר הטרוגנית ומגוונת אנושית אני מוצא אפשרויות לשיתופי פעולה ורעיונות חדשים מכך.“Get your tickets here: https://creativemornings.com/talks/creativemornings-jlm-june-event-survival"Since there is really no established ‘scene’ in Jerusalem, and most of the professional infrastructure of visual communication is not present in the city, it allows me to operate freely. Invent and develop projects and projects without interruption of what is 'true’ and what is trendy for example. Since the city is not full of contemporary design and is correct in my opinion, it also requires me to function as an educator in the field, in order to develop and disseminate it. In addition, the visual effects and inspiration come less and less from the field, and more than the urban space and the people in Jerusalem. As a heterogeneous and diverse human city, I find possibilities for new collaborations and ideas.”

more